גזר דין בתיק ת"פ 10173-08

         הרקע

1.      הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן וללא ניהול הוכחות בעבירות של איומים ותקיפה סתם, בכך שביום 14.7.08 בבית אביו - פלוני, יליד 38' (המתלונן), הוא תקף את אביו ואיים עליו ועל אחותו ב.ז. (ילידת 91') בכוונה להפחידם. הנאשם בעט בכלבו של אביו, ומשהעיר לו אביו על כך, איים על אחותו באמרו " תסתמי את הפה, אני אעיף לך סטירה מצלצלת, יה שרמוטה", כן הפיל הנאשם את אביו למיטה, שם רגלו על בטנו, אחז בידיו, הכה אותו בסטירות בפניו, לקח כ-15 ש"ח מארנקו ואיים עליו באמרו " אם תביא לי את המשטרה אני אשרוף אותך ואת מי שיש בבית, יש לי חברים".

2.      הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו בכפוף לתסקיר חיובי שיבחן את מסוכנות הנאשם כלפי אביו, יגזרו עליו עונש מאסר על תנאי, קנס סמלי בסך 100 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 3,000 ש"ח.

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש

3.      לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות, הוטלו עליו מאסרים על תנאי וקנסות, אך הנאשם לא ניצל בהליך זה את ההזדמנות שניתנה לו ולא התייצב לפני שירות המבחן לצורך הגשת תסקיר. לפיכך המאשימה רואה את עצמה כמי שאינה מחוייבת להסדר. אמנם הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי, אך מדובר בתקיפה שביצע כלפי אביו, והשיקולים שהנחו את המאשימה להסדר היו קשיים ראייתיים, בשל גילו המבוגר של האב שהוא יליד 38' והיותו אדם חולה שהגיש לפני כשנה לביהמ"ש מכתב לפיו הוא מחובר למכשיר חמצן, המתקשה להגיע לביהמ"ש, וביקש לפטרו מהתייצבות לדיון ההוכחות. האב גם מסר עובר לישיבת ההוכחות, כי מאז האירוע הנאשם לא היה עמו בקשר, לא היו עוד בעיות, וכשבוע לפני ההוכחות הנאשם קפץ אליו לביקור בביתו.

לאור האמור ובהתחשב בכך שהנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יגזור עליו מאסר קצר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

4.      מדובר בעבירה משנת 08', הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, כשעפ"י ההסדר, הוסכם שייגזר עליו מאסר על תנאי, קנס ופיצוי, כשעל שירות המבחן היה לבחון את מסוכנותו כלפי אביו. ואולם מדברי התובע עולה כי האב לא חש בסכנה מצד בנו ובמכתב שהגיש התובע לביהמ"ש, ביקש האב למחוק את ההליך נגד הנאשם וציין כי סלח לו. בנסיבות אלה, למרות שהנאשם לא התייצב אצל שירות המבחן, המטרה הושגה, לנאשם לא נפתחו תיקים נוספים, הוא עובד מבוקר עד ערב, ולפיכך עותר הסניגור כי ביהמ"ש יכבד את ההסדר.

         דיון

5.      מדובר בעבירה שהביטוי לחומרתה הוא במעשים הקשים שביצע הנאשם והמתוארים בכתב האישום, בזילזול הבוטה הקשה כלפי בני משפחתו, באלימותו כלפי כלבו של אביו בו בעט (הגם שלא הואשם בכך, אך יש גם בהתנהגותו זו כדי להעיד על אופיו האלים חסר הפשרות), באיומיו על אחותו שהעירה לו על כך, בזילזולו הבוטה והמשפיל כלפיה, ובכוונתו להפחידה כשאמר לה " תסתמי את הפה, אני אעיף לך סטירה מצלצלת, יה שרמוטה". לא די בכך, הנאשם פעל באלימות מכוערת כלפי אביו הקשיש והחולה, אותו הפיל למטה, שם רגל על בטנו, אחז בידיו הכה אותו בסטירה בפניו, ובהמשך לקח מארנקו 15 ש"ח ואיים גם עליו באומרו " אם תביא לי את המשטרה אני אשרוף אותך ואת מי שיש בבית, יש לי חברים".

6.      התנהגות חמורה זו מלמדת כי לנאשם אין ולו מידה זעירה של כבוד כלפי בני משפחתו, לא כל שכן מורא או כבוד מינימלי, ולמיצער התחשבות באביו הקשיש והחולה, בבחינת " כבד את אביך ואת אמך" ולהיפך, הנאשם נוהג כלפי בני משפחתו בזילזול בוטה, באיומים ובאלימות  המופנית לכל עבר, תוך כוונה להפיל חיתו על בני הבית, ותקיפת אביו. אין מדובר באירוע של מה בכך, אלא במעשים שיש לראותם במלוא החומרה, שפגיעתם הקשה היא בנורמה הבסיסית ביותר עליה מושתתים יחסי משפחה ואנוש בסיסיים של חברה מתוקנת, שבהעדרם לא קיימים ערכים ונורמות. אין מדובר רק באי כיבוד האב, אלא בחציית קו אדום של תקיפת האב ובאופן משפיל, לא כל שכן כשמדובר באב קשיש וחולה, הזקוק לסיוע ועזרה.

7.      לנאשם ניתנה הזדמנות להתייצב אצל שירות המבחן, כדי שתוגש בעניינו הערכת מסוכנותו כלפי אביו, אולם הוא זילזל גם בהליך המשפטי, וגם בהזדמנות שניתנה לו, ועל אף שדחיתי את הטיעונים לעונש מיום 16.12.10 למשך תקופה ארוכה עד יום 4.9.11 לצורך הגשת התסקיר ובחינת מצב יחסיו עם אביו לאורך זמן, ולבקשת הסניגור אף דחיתי את הדיון ליום 4.10.11, כך שחלפה שנה מאז הדיון הקודם, הנאשם לא רק שלא התייצב אצל שירות המבחן, אלא גם לא התייצב לישיבת ביהמ"ש, ומאז לא יצר כל קשר עם ב"כ, ורק בעקבות צו ההבאה שהוצא נגדו, התייצב ביום 29.11.11, לאחר ששירות המבחן וב"כ לא הצליחו לאתרו לאורך כל הדרך.

שירות המבחן ציין בתסקיר מיום 22.9.11 כי נעשו מספר נסיונות לאתרו במספרי טלפון שונים שנמסרו לו גם בתיק זה "ש וגם בתיקים אחרים של הנאשם אצל שירות המבחן, ללא כל הצלחה, שירות המבחן גם השאיר הודעות בטלפון של אחיו, ואף שוחח עמו פעמיים, והאח הודיע כי מסר לנאשם את הודעת שירות המבחן על הצורך בקביעת פגישה, נשלחו גם הודעות פקס למשרד ב"כ, שהודיע לשירות המבחן כי גם הוא אינו מצליח לאתר את הנאשם, כך שהנאשם עשה לעצמו דין, הדיר רגליו מההליך ובישיבה מיום 29.11.11, לא נכלם מלומר כי שכח את מועד הדיון, משום שהוא עובד. איני מאמינה לנאשם כי ניסה ליצור קשר עם שירות המבחן, שכן מכל הכיוונים ניתן ללמוד כי הנאשם ניתק כל קשר, גם עם בא כוחו, וגילה זילזול בוטה גם בהליך המתנהל נגדו, בהזדמנות שניתנה לו אצל שירות המבחן, ובהימנעותו מהתייצבות לדיונים. משכך, לא היתה הצדקה לדחות את עניינו פעם נוספת ולדחוק את הקץ כשמודבר בעבירה כה חמורה שחייבה הצבת גבולות מיידית. בנסיבות אלה איני מקבלת את טענת הסניגור כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה, ובהעדר הערכת מסוכנות, איני סבורה כי יש מקום לכבד הסדר טיעון, בו הנאשם לא מילא את המוטל עליו, ונסה "למשוך" את המשפט כשנה ללא כל קידום.

8.      באשר לטענת הסניגור כי ממכתב אביו של הנאשם מיום 18.11.11 ומשיחת התובע אז עם האב,  ניתן להסיק כי יחסי הנאשם ואביו טובים, ולא נשקפת מסוכנות מצד הנאשם, איני סבורה כי ניתן להסיק מסקנה זו. ראשית, מדובר באביו של הנאשם, שמטבע הדברים יקשה עליו להכפיש את הנאשם בפני ביהמ"ש, מה גם שהאב עצמו שהוא קשיש, ביקש שלא להתייצב לישיבת ההוכחות בשל מצבו הבריאות הקשה, אך בכל זאת ביקש במכתבו זה להוציא נגד הבן צו מניעה לביתו. בנסיבות אלה בקשתו במכתב " לבטל את התביעה נגד בני" וכי הוא סולח לו ואינו מעוניין למנוע מהנאשם הזדמנות לשיקומו, אינה מלמדת על העדר מסוכנות מצב הנאשם, שמעשיו מלמדים על אלימות חמורה וקשה. גם העובדה שהאב מסר לתובע כי מאז האירוע הנאשם לא היה בקשר עם אביו, ורק שבוע לפני ישיבת ההוכחות קפץ אליו לביקור, אינה מעידה על העדר מסוכנות, ייתכן כי בשל אותו ביקור ביקש האב שלא להתייצב לדיון, ורק מובן הוא כי אינו מעוניין להרע לנאשם, אך איני מוכנה להסיק מכך כי מסוכנות הנאשם, כעולה ממעשיו החמורים בכתב האישום, נעלמה. להיפך סבורני כי לאור עברו האלים של הנאשם, שכבר הורשע בעבירות איומים ואלימות, כגון: תקיפת שוטר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וגם החזקת סכין, הנאשם מגלה מסוכנות, ואין מדובר במעידה חד פעמית. בנוסף הגם שלא נפתחו נגדו תיקים כנגד אביו, נטען בפני כי נפתחו נגדו תיקים אחרים, ולא ניתן לכן לטעון כי חל שינוי שיקומי, המצדיק להסיר את עננת המסוכנות המרחפת מעל הנאשם כלפי אביו ובני משפחתו, גם אם הנאשם דאג להימנע מאז האירוע מביקורים בבית אביו.

לפיכך בהעדר שיתוף פעולה מצד הנאשם בהכנת התסקיר במשך כשנה, לאור חומרת העבירות והצורך בהצבת גבולות ברורים לנאשם, ולאור עברו בעבירות אלימות, אני סבורה כי נדרש בענייננו עונש מרתיעה ומציב גבולות ברורים לנאשם.

9.      אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         מאסר לתקופה של 25 ימים.

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים, והנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, כל עבירת אלימות ו/או איומים.